בעוד שהשיח המשפטי בתבנית העסקה משולשת מסוג מיקור חוץ מתמקד בהגנות המשפטיות שיש להקים לעובדי הקבלן כפרטים (לרוב באמצעות הטלת אחריות על המשתמש), נדמה שחסר דיון באפשרויות המשפטיות העומדות לעובדי קבלן על-מנת לשפר את מצבם החומרי ע"י התארגנות.
האם ארגון יציג של עובדי קבלן, מזה, ומשתמש, מזה, יכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי? סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים מדבר על הסכם בין מעביד לבין ארגון עובדים, ולא על הסכם בין מעביד ובין ארגון של עובדים "אצלו". ניתן אם כן להניח כי סעיף 1 אינו מגביל עובדי-קבלן להגעה להסכם קיבוצי עם המשתמש. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר תוכן ההסכם הוא קליטת עובדי-הקבלן אצל המשתמש. מנגד, סעיף 33ח1 לחוק הסכמים קיבוציים נמנע משימוש בתיבה "במקום העבודה" ובחר לעשות שימוש בתיבה המצמצמת "אצל המעביד". כיצד לפתור התנגשות זאת בין שתי התיבות, המרחיבה ("מקום העבודה") מול המצמצמת ("אצל המעביד")?
הכללים הפרשניים לפיהם חוק ספציפי ומאוחר עדיף על חוק כללי ומוקדם יביא אותנו להעדפת סעיף 33ח1, המאוחר בזמן והספציפי לעניין התארגנות ראשונית. מאידך, מבחינת תכלית החקיקה, הרי שתכלית חוק הסכמים קיבוציים הינה בראש ובראשונה שמירה על יציבות יחסי-העבודה: העובדים משיגים תנאי עבודה טובים יותר בעזרת הפעולה הקולקטיבית ואילו המעביד יודע שהוא קונה לעצמו שקט תעשייתי. ניתן לראות תכלית זו כמאפשרת תלות כלכלית הדדית בין עובדים למעביד. תכלית נוספת היא התמודדות עם החסר בדמוקרטיה התעשייתית, הדרך של עידוד שותפות בין מעביד ועובדיו בעיצוב מקום העבודה. ביחסי משתמש ועובדי-קבלן אצלו, קיימת תלות כלשהי של העובדים במשתמש, שכן המשתמש יכול להפסיק את חוזה הקבלנות וכתוצאה מכך העובדים יאבדו את מקום עבודתם. כאן אכן עולה צורך להפעיל את חוק הסכמים קיבוציים על-מנת לאזן בין בכוחות ולהביא למצב של תלות הדדית ברמה מסוימת. עם זאת יש לזכור, כי לעובדים קיימת "רשת בטחון" בדמות של יחסי-עבודה עם הקבלן, שיכול להציבם במקרה של סיום יחסי הקבלנות עם המשתמש במקום עבודה אחר. אם כן אפיון ראשון של מערכת היחסים בין משתמש לעובדי-קבלן הוא אפיונה כמערכת של תלות עקיפה ובלתי-מאוזנת של עובדי-הקבלן במשתמש. אפיון שני וחזק יותר הוא אפיון כמערכת יחסים בה קיים חסר בדמוקרטיה תעשייתית. עובדי-קבלן הינם ה"אאוטסיידרים" במקום העבודה, לרוב הינם בעלי מעמד נמוך יותר המתבטא בשוני בין תנאי-העבודה להם הם זכאים ותנאי-העבודה להם עובדי המשתמש זכאים, לפעמים סובלים מהתעלמות של ועד עובדי-המשתמש ונגישותם לשיחה עם המשתמש בנוגע למתרחש במקום העבודה אינה ברורה מאליה. מבחינת פרשנות תכליתית, אם כן, תכלית חוק הסכמים קיבוציים הינה הפחתת התלות של עובדים בגורם האחראי לעבודתם והגברת מעורבותם והשפעתם על סביבת מקום העבודה שלהם, וככזה בא החוק להסדיר גם סיטואציות רבות של העסקה משולשת.
ייתכן ולעניינינו – מערכת היחסים המשולשת בין קבלן, משתמש ועובדי-הקבלן – ניתן לתת מענה מיוחד, שכן במערכת יחסים זו הוכרה אפשרות של "מעסיקים במשותף". מקורה של הכרה זו בתובנה לפיה בשוק החופשי קיימות מערכות יחסים דינמיות ועל המשפט להתאים עצמו למציאות ולהגדיר יחסי עובד-מעביד בצורה דינמית, שתיקבע לפי תכלית החוק לאורו מוסדר הקונפליקט הספציפי בין הצדדים: "אכן, יחסי העבודה הם דינמיים. יחסי עבודה חדשים נוצרים. צורות העבודה משתנות. יחסי העבודה משתנים. מודלים חדשים של מערכות עבודה נוצרים… כל אלה מחייבים גמישות בהגדרת המושגים "עובד" ו"מעביד". גמישות כזו אינה מתיישבת עם קביעת הצורך בקשר חוזי כתנאי חיוני…" (דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב(4) 817, פסקה 15 לפסק-דינו של הנשיא ברק).
עם זאת, עד היום השימוש בסטטוס של "מעסיקים במשותף" לוידוא מימוש זכויות של עובדי-קבלן הוגבל להגנה זכויות המינימליות של חוקי-המגן וצווי ההרחבה, כפי שמופיעות בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה התשע"ב 2012. גם הפסיקה הקודמת לחוק הגבילה עצמה לזכויות מכוח חוקי המגן, בלבד.
לעומת זאת טוען פרופ' גיא דוידוב "שכאשר הנסיבות מחייבות האלת אחריות של "מעביד" על משתמש, אחריות זו אינה צריכה להיות מוגבלת לזכויות מינימליות מכוח חוקי המגן אלא להתייחס לכל הזכויות הנובעות מעבודה עבור אותו מעביד (לרבות מכוח הסכמים קיבוציים)." ההבהרה בסוגריים מעוגלים במקור. לפי דוידוב, "הנחת המוצא שלנו צריכה להיות שיש לפרש את המונח "מעביד" פרשנות תכליתית, ועל כן ראוי לכלול בגדר הגדרת "מעביד" את הגוף שאל מולו העובד זקוק להגנה. לגישתי, כאמור, התכלית הכללית של דיני העבודה היא להתמודד עם החסרים הדמוקרטיים (כפיפות במובן הרחב ביותר) ותלות (כלכלית ואחרת) המאפיינים את יחסי העבודה. לפי גישה זו ברור שיש לבדוק מול מי נתון העובד בכפיפות ובתלות – ובהתאם להטיל את האחריות של מעביד." (גיא דוידוב "העסקה עקיפה" עבודה, חברה ומשפט יב (האוני' העברית בירושלים 2009) 191 193). אם כן, קיים פתח להרחבת השימוש ברעיון של "מעסיקים במשותף" גם להחלת חוק הסכמים קיבוציים.