הצעה לקץ ההתדיינות המשפטית הבלתי פוסקת בהבחנה בין שכר ותוספת שכר

כיום קיימות הגדרות שונות בחוקים שונים של שכר לצורך חישוב זכויות נלוות:

כך, ההגדרה של "שכר רגיל" לצורך חישוב גמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה כוללת את "כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו" (סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה);

בדומה לכך, "המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל", כאשר שכר עבודה לעניין דמי חופשה "הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה" (סעיף 10 לחוק חופשה שנתית);

לעומת זאת, ההגדרה של שכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינה מצומצמת יותר: "הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה; תוספת משפחה. נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד. לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות" (תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים));

ההגדרה של שכר לצורך הפקדות פנסיוניות זהה לזו המשמשת לחישוב פיצויי פיטורים אך מוגבלת בתקרה של "השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מזמן לזמן" (סעיפים 6(ב) ו-(ג) לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011);

הגדרות שונות אלו מוצאות את ביטויין זו לצד זו בתלוש השכר של העובד, כשלצידן הגדרה נוספת של שכר, המשמשת לחישוב מס הכנסה שעל המעסיק לנכות משכרו של העובד ולחישוב חובות וזכויות אל ומאת המוסד לביטוח לאומי: "השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו" (סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה סעיף 344(4) לחוק הביטוח הלאומי).

כיום, נדרשים בתי הדין לעבודה להבחין שוב ושוב, בכל מקרה ומקרה המובא לפניהם בין תוספת פיקטיבית שהיא בעצם שכר לבין תוספת אמיתית, וזאת לצרכים שונים ועל בסיס הגדרות שונות ל"שכר", כמפורט לעיל. מצב דברים משפטי זה יוצר בלבול ואי-ודאות, מעודד התדיינויות ואינו יעיל, כשמנגד עומד פתרון פשוט למדי באופן יחסי, של החלת ההגדרה הרחבה ביותר לשכר (זו המשמשת לצורך חישוב מס ההכנסה ודמי הביטוח הלאומי) על חישובן של כלל הזכויות הנלוות.

כמובן, שהחלת ההגדרה הרחבה תביא לעלייה משמעותית בעלות ההעסקה ועל כן יש לקבוע בצידה, כי העלות הנוספת תקוזז מסכום הברוטו המשולם לעובד. ברי, כי העברת מקצת הזכות לשכר לתשלום זכויות נלוות אינה בגדר פגיעה כלכלית בעובד, ועל כן גם אין מדובר בהרעת תנאים. האוכלוסייה היחידה העלולה להיפגע מהחלת ההגדרה הרחבה תוך קיזוז משכר הברוטו הם מעסיקים המשלמים לעובדיהם שכר מינימום, ממנו לא ניתן לקזז. על כן, מוצע כי החלת ההגדרה הרחבה לשכר תוחל בד בבד עם העדכון הבא בחוק שכר המינימום.